פאנדום: הארי פוטר
דירוג: G
ז'אנר: הומור (לא פארודיה)
שיפ: אין
דמויות: פרד, ג'ורג'
תקציר: סיפור מציאתה והפעלתה של מפת הקונדסאים על ידי פרד וגו'רג' בשנתם הראשונה בהוגוורטס. הסיפור מתחיל בשבוע הראשון ללימודים שלהם, לפני שהם עוד הספיקו לקבל ולו עונש בודד.
טיזר: "תראה!" אמר ג'ורג' בלהיטות והצביע על מגירה ממש מאחורי השולחן של פילץ', קצת מעל גובה השולחן. על המגירה הייתה כתובת בדיו אדומה ובוהקת:
חפצים מוחרמים ומסוכנים מאוד.
שפתיו של פרד התעקלו לחיוך קונדסי והוא קם ממקומו.
_____________________________________________________________
"מוכן?" שאל פרד.
"בוודאי," ענה ג'ורג' בקול נעלב.
הם היו מחוץ לכיתת שינויי צורה. בעוד חמש דקות יגמר השיעור. הם השתחררו בתואנה שכואב לג'ורג' הבטן בגלל משהו שאכל בארוחת הבוקר; פרד התנדב ללוות אותו למרפאה.
הם אחזו בידיהם פצצת סירחון למהדרין של האחים זונקו, והתכוננו לשחררה במסדרון ממש לפני שכל התלמידים ישוחררו מהכיתות שלהם.
פרד העיף מבט בשעון היד שלו. "בסדר, קדימה."
ג'ורג' הקיש על פצצת הסירחון בעזרת שרביטו והשליך אותה במהירות מידו על רצפת המסדרון.
באותו רגע ממש נשמע הפעמון המסמן את תחילת ההפסקה.
פרד וג'ורג' נסו על נפשותיהם, אך לצערם הרב הם נתקלו בלא אחר מאשר...
"גברת נוריס!" לחש ג'ורג' בלהיטות.
"לכיוון השני!" לחש פרד.
אך זה היה מאוחר מדי; מאחוריהם עמד פילץ' השרת.
"תראו מה יש לנו כאן, מתוקתי," אמר פילץ' והתכופף בכדי ללטף את חתולתו.
"נתפסו בשעת מעשה, לא פחות.." חיוך רצחני היה על פניו.
פרד וג'ורג' שתקו, מאחר וידעו שלא יהיה זה חכם לנסות ולהכחיש.
"קדימה," אמר פילץ' ללא רגש. "אל ראש הבית שלכם!"
פילץ' אחז בשרוולו של כל אחד מהם משני צידיו וגרר אותם לכיוון כיתת שינויי צורה. הם עברו דרך התלמידים שרק כרגע השתחררו, ואשר עיוו את אפם לנוכח ריח הסירחון.
לבסוף הם הגיעו לכיתה. פרופסור מקגונגל הייתה כבר בדרכה החוצה.
"מה יש לנו כאן?" היא שאלה.
"תפסתי את שני אלה משליכים פצצות סירחון במסדרון," אמר פילץ' ברשעות.
"הי!" נדחף ג'ורג'. נראה שיכולת הדיבור חזרה אליו. "זו הייתה רק פצצת סירחון אחת!"
"שקט, מר וויזלי!" אמרה פרופסור מקגונגל. "בואו נראה.. כן, עשרים נקודות מגריפינדור.."
פרד וגו'רג' פלטו קריאת תדהמה-
"..מכל אחד מכם.."
-שגדלה עוד יותר.
"ואתם תלכו הערב בשש למשרדו של פילץ' בכדי לרצות עונש."
"אבל, פרופסור-" ניסה פרד.
"אמרתי את מילתי האחרונה בעניין," אמרה פרופסור מקגונגל ונפנתה ללכת.
"נתראה בשש," אמר פילץ' והלך משם זחוח שלא כהרגלו.
"למה שכנעת אותי לזה?" התרעם פרד על אחיו התאום לאחר שפילץ' נעלם מן האופק.
"אני?! אתה זה שקנה את פצצת הסירחון!" החזיר לו גו'רג'.
"כן, אבל אם זה היה תלוי בי הייתי משחרר אותה בשיעור אחר.. לחשים או תולדות הקסם.. בטח לא בשינויי צורה!"
"הי, אתה זה שרצה לנסות דברים 'מאתגרים'!"
הם המשיכו לריב עד שהגיעו לחדר המועדון של גריפינדור, שם סוף סוף נרגעו ופנו להכין שיעורי בית עד שיצטרכו ללכת לעונש.
ברבע לשש הם סגרו את הספרים שלהם והלכו לכיוון משרדו של פילץ'.
"מעניין איזה עונש הוא יבשל לנו," חשב ג'ורג' בקול רם.
"שמעתי שבדרך כלל הוא נותן לכתוב שורות," אמר פרד.
"טוב, אני מניח שנגלה בקרוב," אמר ג'ורג' בלבביות וטפח על שכמו של אחיו.
הם הגיעו לדלת המשרד ודפקו בדלת.
"כן?" נשמע קולו השורקני של פילץ' מבפנים.
ג'ורג' כחכח בגרונו. "זה פרד וג'ורג' וויזלי, באנו לרצות את העונש."
פחות משלוש שניות עברו והדלת נפתחה על ידי פילץ'.
"היכנסו, היכנסו," אמר פילץ' בעודו מחווה על משרדו. הוא נראה שמח מהרגיל.
פרד וג'ורג' נכנסו למשרד בחוסר חשק והתיישבו כשפילץ' הורה להם. הוא עצמו התיישב מאחורי שולחנו, מולם.
"אז.. מה עושים?" שאל פרד בקול סתמי.
פילץ' חייך והגיש לכל אחד מהם גיליון קלף, עט נוצה, ובקבוקון דיו.
"אתם תכתבו כל אחד 'לא אשליך עוד פצצות סירחון'."
פרד וגו'רג' נשפו בהקלה.
"אלף פעמים."
פרד נראה כאילו הוא נתקע לו משהו בגרון.
ג'ורג' התפרץ. "אלף פעמים?! זו הייתה רק פצצת סירחון אחת קטנה ומסכנה-"
"-אלף ומאה פעמים," קטע אותו פילץ. "ועוד מאה פעמים על כל מילה שתגידו מעכשיו."
פרד השתיק את ג'ורג' על ידי חבטה במרפקו ודריכה על רגלו.
הם טבלו את העט בדיו והחלו לכתוב.
לא אשליך עוד פצצות סירחון
לא אשליך עוד פצצות סירחון
לא אשליך עוד פצצות סירחון...
לאחר שעה ארוכה קם פילץ' מכיסאו.
"אל תלכו לשום מקום או תנסו משהו," הוא אמר. "אני אחזור עוד חמש דקות." והוא יצא וסגר את דלת המשרד אחריו.
פרד משך בכתפיו והמשיך לכתוב.
ג'ורג', לעומתו, נגע במרפקו ולחש. "הי, פרד!"
פרד התעלם והמשיך לכתוב.
ג'ורג' נגע במרפקו שוב, הפעם ביתר חוזקה. " פרד!"
"מה?" התרעם פרד. "תשמע, אתה אולי רוצה להישאר כאן עד הבוקר, אבל אני-"
"תראה!" אמר ג'ורג' בלהיטות והצביע על מגירה ממש מאחורי השולחן של פילץ', קצת מעל גובה השולחן. על המגירה הייתה כתובת בדיו אדומה ובוהקת:
חפצים מוחרמים ומסוכנים מאוד.
שפתיו של פרד התעקלו לחיוך קונדסי והוא קם ממקומו.
"מה אתה עושה?" שאל ג'ורג'.
המגירה הייתה נעולה, על כן שלף פרד את שרביטו.
"אלוהומורה."
הוא ניסה שוב לפתוח את המגירה, והיא אכן נפתחה. כעת גם ג'ורג' הצטרף אליו והם סרקו בקדחתנות את תוכן המגירה. היו שם חפצים מחפצים שונים, החל מצלחת פריזבי שניסתה לנשוך אותם, מראת יד שכהביטו בה הם ראו את עצמם מתים מוות נוראי, בקבוקי שיקויים שונים, וכלה ב.. פיסת קלף.
"זה אוצר!" צהל פרד.
"רגע," אמר ג'ורג'. "אבל מה עושה פיסת קלף תמימה במגירה של חפצים מוחרמים ומסוכנים מאוד?"
"היא כנראה לא תמימה כל כך.." ניחש פרד.
"שניקח אותה?" שאל ג'ורג'.
אך לפני שהספיקו להחליט הם שמעו פסיעות והם מייד סגרו את המגירה וחזרו במהירות לכיסאותיהם בדיוק כשפילץ' נכנס לחדר.
"בא נראה כמה התקדמתם עד עכשיו," אמר פילץ'.
הוא לקח קודם כל את גליל הקלף של פרד והעביר אותו תחת מן מכשיר שחור שנראה כמו מקל. על המכשיר מייד הופיעה כתובת בצבע כסף: 347. לאחר מכן העביר פילץ' את הקלף של ג'ורג' תחת המכשיר, שהראה הפעם 422.
פרד וג'ורג' הבינו שהיה זה מכשיר קסום לבדיקת שורות.
"טוב, יש לכם עוד עבודה," אמר פילץ' והחזיר להם את גלילי הקלף. לאחר מכן הוא התיישב חזרה במקומו וצפה בהם בחוסר מעש.
הם לבסוף סיימו בחצות הלילה, ויצאו מהמשרד לכיוון חדר המועדון שלהם.
"אנחנו חייבים להשיג את פיסת הקלף הזאת," אמר ג'ורג' לאחר שהתרחקו כברת דרך נאה מהמשרד של פילץ'.
"למה?" שאל פרד. "אנחנו אפילו לא יודעים מה היא עושה! אם כבר לגנוב משהו, אז אני הייתי ממליץ על המראה המכושפת ההיא.."
"מה איתך!" דחק בו ג'ורג'. "למה נראה לך שפיסת קלף פשוטה תמצא את דרכה למגירה ההיא? בטח יש לה כוחות קסם כבירים!"
"יודע מה, אתה צודק," אמר פרד לאחר שחשב על זה מעט. "אבל למה אי אפשר לגנוב גם עוד דברים אחרים תוך כדי?"
"כי פילץ' עלול לשים לב. הוא פחות ישים לב לפיסת קלף חסרת-חשיבות שנעלמה, אפילו אם היא לא כל כך חסרת-חשיבות.."
"בסדר, אבל איך נעשה את זה?"
"שתי מילים: פעולת הסחה."
הם חייכו כשנכנסו לחדר המועדון והתחילו לעבוד על התוכנית שלהם.
למחרת אחרי ארוחת הבוקר, וכמה דקות לפני השיעור הראשון, הלך פרד למסדרון שהוביל למסדרון שבו היה משרדו של פילץ', והטיל בו פצצת סירחון. הפעם הוא הספיק לברוח ונכנס לשיעור לחשים.
דקה אחר כך הופיע פילץ' במקום האירוע.
"לא עוד פעם!" הוא צעק אל האוויר הריק.
ג'ורג' חייך ופרץ בינתיים למשרד של פילץ' בעזרת כישוף 'אלוהומורה' פשוט.
הוא פנה מייד ובלי שהיות למגירה, מצא את פיסת הקלף המבוקשת, וטמן אותה עמוק בתוך אחד מכיסי הגלימה שלו.
בדיוק לאחר שעבר ג'ורג' במסדרון, הופיע פילץ' מהכיוון השני ולא הספיק לראות אותו. שתי דקות אחר כך הוא כבר היה בכיתת לחשים.
"מצטער, פרופסור פליטיק, הייתי בשירותים."
"זה בסדר, נערי, כעת התיישב."
ג'ורג' קרץ לפרד כשהלך לכיוון השולחן שלהם. כשהתיישב ליד פרד, הוא הרים כלפיו את אגודלו כלפי מעלה, מחייך. גם פרד חייך.
ארבעים דקות אחר כך הם התחבטו בחדר המועדון כיצד לגרום לקלף לעבוד.
פרד הקיש על המפה בעזרת שרביטו ואמר "גלה לי את סודך!" אך דבר לא קרה.
"טוב, לפחות ניסיתי."
"תן לי לנסות!" אמר ג'ורג' וחטף מידיו את הקלף.
"אני מצווה עליך לגלות לי את אשר טמון בך!" הוא אמר לקלף והקיש עליו עם שרביטו. מילים החלו להיווצר על הקלף.
"הי- אני חושב שזה עבד!"
פרד רכן לכיוונו ושניהם קראו את השורות שהופיעו על הקלף ושנמחקו מייד לאחד שקראו אותם.
ירחוני מברך את האדונים פרד וג'ורג' וויזלי על שגילו את המפה שלנו.
"מפה?!" תמה פרד.
"שקט, יש עוד!" היסה אותו גו'רג'.
זנב-תולע מתנצל על כך שאינו יכול לגלות את סוד הפעלת המפה לאדונים נכבדים כל כך.
רך-כף מקווה בלב שלם שבמידה ויגלו האדונים את פעולת המפה, שישתמשו בה אך ורק למעשי קונדס, וחס וחלילה לא למטרות לימודיות.
קרניים רוצה להוסיף שבמידה ויחליטו האדונים להסגיר את המפה להנהלה, הוא מקווה שתדבק בהם קללת עטלפי נזלת.
פרד וגו'רג' התלהבו מאוד מפיסת המידע הזאת וניסו כל היום ואת יום המחרת כל מיני ניסוחים וסיסמאות שונות בכדי לגרום למפה לפעול.
"אני נכנע," אמר פרד יומיים אחרי ונפל פשוט-איברים על כורסא בחדר המועדון. ביומיים האלו הצליחו להוציא עוד מילים מירחוני, רך-כף, קרניים וזנב-תולע אך הדברים שהם אמרו לא עזרו לשניים לפצח את סוד המפה.
השעה הייתה אחת בלילה וחדר המועדון היה ריק מלבדם.
ג'ורג' התיישב על כורסא לידו והניח את המפה על השולחן.
שניהם בהו בה מנומנמים. פרד נרדם.
"הי, יש לי רעיון!" העיר אותו ג'ורג'.
"מה? יש משהו שלא ניסינו?" שאל פרד בישנוניות.
"כן, נראה לי שכן," אמר ג'ורג'. "אתה מבין, יכול להיות שצריך להישבע למפה אמונים או משהו!"
"אתה צוחק!" אמר פרד.
"טוב, אולי," אמר ג'ורג' בקול רציני. "אבל שווה לנסות."
ואז ג'ורג' נעמד, הקיש בשרביטו על המפה המונחת על השולחן, כחכח בגרונו, והתחיל לדקלם ברשמיות כשיד ימינו מונחת על לוח-ליבו.
"הריני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות."
לרגע נראה היה שלא קורה כלום. אך לפתע נקוו קווי דיו דקיקים על המפה וגו'רג' פרס אותה על השולחן בהתרגשות.
הם בהו בה עשר דקות תמימות.
"אתה יודע מה זה אומר, נכון?" שאל ג'ורג'.
"זה אומר שלעולם לא יתפסו אותנו! גאוני!"
לשמחתם של פרד וג'ורג' לא היה גבול.
"רגע, בעיה," העכיר פרד את השמחה.
"מה?" שאל ג'ורג'.
"מה יקרה אם מישהו, פילץ' למשל, ימצא אותה? עוד יכולים לסלק אותנו על זה!"
"אולי יש דרך למחוק אותה זמנית בחזרה," אמר ג'ורג'.
"אתה צודק," אמר פרד. "היא הייתה מחוקה בהתחלה, כך שבטח יש דרך למחוק אותה שוב. אולי להגיד את ההפך מסיסמת הכניסה."
והוא לקח את המפה לידו והקיש עליה עם שרביטו. "הריני נשבע בזאת חגיגית שאיני מחפש צרות." דבר לא קרה.
"נראה לי שאתה צריך להגיד משהו אחר," אמר ג'ורג'. "לפי תגובתם הראשונית של האנשים שעשו את המפה נראה היה שהם מעריכים תעלולים.. לא נראה לי שהם היו משתמשים בדבר כזה בכדי למחוק את המפה.. במיוחד לאור העובדה שלפעמים בשעת קונדס צריך למחוק את המפה במהירות כי מישהו בא."
"אתה צודק," אמר פרד. "תן לי לחשוב."
הוא פצה את פיו שוב לאחר מספר דקות. "יש לי רעיון! הרי כשפותחים את המפה מלכתחילה, זה כדי להתחיל קונדס, וכשסוגרים אותה, זה כדי-"
"כן, אתה צודק!" אמר ג'ורג'. "קדימה, נסה!"
פרד הקיש בשרביטו בשנית על המפה.
"תם ונשלם הקונדס."
_____________________________________________________________
כל תגובה תתקבל בברכה.
תחילת הקונדס [פאנפיק שכתבתי]
מנהלים: kabanist, Sir Psycho Sexy
